לספרים יש ערך עצום מכל הבחינות, בכל גיל. יש להם תרומה קוגניטיבית ושפתית אדירה וכן תרומה חברתית.
בגילאים הצעירים מאוד, לספרים גם כן ישנה חשיבות אדירה, הן לזמן איכות עם ההורים, הן לרכישת אוצר מילים , הן לחשיפה לכתוב וכן לפיתוח הדמיון ועידוד ההבעה השפתית אצל הילדים.
ניתן לבחור ספרים חזרתיים, עם איורים המושכים את העין (כמו "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" "חרוזים טעימימים" ועוד ועוד ולהתאימם לרמת הקשב של הילד ולרמתו השפתית. ניתן גם לבחור בספרים חוויתיים כמו "דגדודים" כך שהילד חווה זמן איכות ומשחק תוך כדי הקראת הסיפור.
עם זאת, בפוסט הזה לא נתמקד בקריאת ספרים בגילאים הצעירים ממש, וגם לא בבחירת ספרים מתאימים.פוסט זה מדבר על כך שמגיל שנה וחצי בערך ניתן לתת לילדים גם "להקריא לכם" את הסיפור. נשמע תמוה?! זהו שלא ממש...
תחילה חשוב להבין שילדים אוהבים לחזור שוב ושוב על אותו הספר, גם אם לנו זה נראה נורא משעמם להקריא את אותו הסיפור פעמיים, שלוש ברצף, להם זה לא.. זאת הדרך שלהם ללמוד, להפנים, להרגיש בטחון, לרכוש את אוצר המילים של הסיפור וכמובן להינות מזמן האיכות אתכם. חשוב מאוד להיות קשובים לסימני התקשורת של הילד- אם הילד מפנה את מבטו לאותו הספר/ מגיש לכם אותו/ מצביע עליו, או פשוט אומר "עוד פעם"- אז תקריאו לו שוב את אותו הסיפור שביקש. לאחר מכן, תנו לו לעיין בספר, לדפדף בעצמו. הילד, כאשר הוא מחזיק ספר בידיו, באופן ספונטני מדפדף , מצביע, שואל (בין אם זה באופן מילולי- "מה זה?" ובין אם זה על ידי הצבעה והפניית מבט להורה), משיים תמונות ומתאר את מה שהוא רואה, או חלק מעלילת הסיפור (תלוי בגיל).
בכדי לתת לילד את ההזדמנות הזאת לתקשורת הדדית, ללמידה, ולהנאה משותפת, לאחר שאנחנו מקריאים לילד סיפור, נשאל אותו אם הוא רוצה להקריא לנו את הסיפור. יש שוני בין לתת לילד לדפדף בספרים לבדו (שזה גם מצוין לפעמים לתת לו להיחשף בעצמו), לבין לתת לו לעיין בספר כאשר אנחנו לידו- משום שעצם העובדה שאנחנו שם, זה מאפשר לילד להפנות אלינו שאלות תוך כדי דפדוף, לנסות לשחזר את הסיפור בהמשך וכן הלאה. בשלב יותר מאוחר, הילד מכליל את זה בעצמו ו"מקריא סיפור" לבובה/ לאח וכדומה.
אל תיבהלו מספרים שנראים עם מלל רב. כל עוד תתאימו את הקריאה שלכם לרמת הקשב של הילד , הוא יוכל לאהוב את הספר הזה מאוד מגיל צעיר. (לדוגמה, הבת שלי מאוד אוהבת את הספרים "האריה שאהב תות", "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל", "לפעמים" ואפילו לא מזמן התחלנו עם "לקוף יש בעיה", והיא רק בת 1:9. כמובן שהמלל ורמת ההבנה של הסיפור תואמת גיל, אבל היא נהנית מהצגת החיות והדמויות בסיפור, מהאינטונציה המציגה את הרגשות, מההומור וכדומה).
תספרו ותהנו, ואל תפחדו לתת גם לילדים לעיין בעצמם ולספר לנו את סיפורם מגיל צעיר (היום עם הספרים הקשיחים- בכלל תענוג.. )
קריאה נעימה
מור כהן קלמי, קלינאית תקשורת
Kommentare